גזר דין בתיק פ"ל 3105-05-11

הנאשם שבפני הורשע על סמך הודאתו בעבירות שבוצעו בשני מועדים שונים: 

בתאריך 26/3/11נהג הנאשם בשכרות , כשבנשיפתו נמצא ריכוז של 565 מ"ג. הנאשם  חצה הצומת ברמזור אדום, לא שמר מרחק מהרכב שלפנים, התרשל וכתוצאה מכל אלו ארעה תאונת דרכים בה נגרם  נזק לרכוש ובנוסף לכל אלו נהג הנאשם ללא ביטוח חובה בתוקף.

בעקבות תאונת הדרכים הנ"ל נפסל רישיונו של הנאשם ל-60 ימים והנה לא חלף מועד זה ושוב בתאריך 6/5/11 נתפס הנאשם נוהג, כשהוא שיכור (575 מ"ג), בזמן פסילה וללא ביטוח חובה בתוקף.

כל העבירות הללו בוצעו שעה שהנאשם היה נהג חדש!

העונש הראוי

נהיגה בשכרות בשתי הזדמנויות שונות ונהיגה בפסילה הינן עבירות חמורות, אשר העונש הראוי להן הוא מאסר בפועל.  ביהמ"ש העליון חזר ועמד על החומרה הרבה שבעבירת נהיגה בשכרות ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה.  

כך, קבע כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל:

"כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות (ראו למשל: רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל ...; רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל ... כך למשל קבעתי ברע"פ 6418/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.2007): 'נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה'".

ראה גם רע"פ 1392/09 נתן אבנילוב נ' מ"י .

לענין עבירת הנהיגה בזמן פסילה, אף היא כשלעצמה מצדיקה הטלת עונש של מאסר בפועל, גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה. ראה רע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו-לבן , רע"פ 5090/04 ג'יאד צאנע נ' מ"י   ורע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מ"י .

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה מדגיש את חומרת העבירות שבוצעו, תוך שהוא מציג אסמכתאות לענין מדיניות הענישה הנהוגה ומבקש להשית על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, שלילת רישיון ל-5 שנים, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי.

ב"כ הנאשם מדגיש את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, אשר חסך מזמנם היקר של שוטרים רבים שאמורים היו להעיד. עוד מציין ב"כ הנאשם כי הנאשם הביע חרטה והפנים את מעשיו, וכן את מצבו הקשה של הנאשם ובני משפחתו, לנאשם אין עבר פלילי ולכן מבקש להימנע מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אשר יחשוף אותו לעולם העברייני ולהשית עליו לחילופין מאסר בעבודות שירות.

גזר הדין

כאמור לעיל, חומרת העבירות מצדיקה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ושלילת רשיונו של הנאשם לתקופה ארוכה.  נכון הדבר שהענישה הינה אינדיבידואלית, כל מקרה לגופו, כל נאשם ונסיבותיו, יחד עם זאת יש מקום לבחון עונשים שנפסקו במקרים דומים ואשר אושרו ע"י הערכאה דלמעלה, על מנת שעונשו של הנאשם לא יהיה חמור ומדי אך גם לא קל מדי, באופן שיבוא לידי ביטוי הן האינטרס הציבורי והן נסיבותיו האישיות, אם כי ברור כי בעת הזו, משקלו של האינטרס הציבורי ברכיב העונש גבוה מהצורך בשיקומו של הנאשם ובמתן הזדמנות נוספת, מבלי שתהא ראיה לכך שאכן הפנים את חומרת מעשיו.  

בחינת מקרים דומים, שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון מגלים כי תקופות מאסר בין 10-12 חודשים הוטלו על מי שנהג בזמן פסילה נותרו בעינם ובקשת רשות ערעור על חומרת העונש נדחתה (ראה רע"פ 5402/08 אבי סופיר נ' מ"י, רע"פ 6415/07, רחמן רחייל נ' מ" י ,  רע"פ 3878/05  יעקב בנגוזי נ' מ"י,    וכן  רע"פ 7523/06 סאמר מואסי נ' מ"י  בו קבע בית המשפט העליון, כי עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ומסירת שם כוזב, הולם את חומרת העבירות ואת עברו התעבורתי של אותו מערער . יצויין כיבמקרים הללו דובר בנאשמים שחזרו ונהגו בפסילה וללא רישיון נהיגה ואילו הנאשם שלפני עבר רק פעם אחת עבירה זו.  

לסיכום

לאחר ששקלתי את חומרת העבירות, טיעוני הצדדים לעונש, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם (22) ובכך שזו הפעם הראשונה שהנאשם מורשע ונידון והוא הודה בהזדמנות הראשונה, איני ממצה עמו את הדין ודנה אותו לתקופת מאסר פחות ארוכה מהנדרש,  מאידך בענין פסילת רישיון הנהיגה, אני מקבלת את עמדת המאשימה ופוסלת רישיונו לתקופה ארוכה,  באשר הנאשם אינו בשל לחזור ולנהוג, לא רק בשל גילו וחומרת עבירותיו, אלא בשל כך שהוא נוטה לטיפה המרה, מצבו המשפחתי לא קל ועד שלא יתבגר וייגמל, הוא עלול לחזור ולנהוג כשהוא אינו כשיר לכך והתוצאות יהיו הרות אסון לו, לסובבים אותו ולציבור המשתמשים בדרך.

אשר על כן אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: